לקויות למידה – הגדרה וגורמים

מהם לקויות למידה?

המונח 'ליקויי למידה' או 'לקויות למידה' מתייחס למגוון של קשיים ברכישת מיומנויות הלמידה הבסיסיות: קריאה, כתיבה וחשבון ובשימוש בהן. לקשיים אלה נלווים, לעיתים, קשיים קוגניטיביים נוספים בדיבור ובהבנה, בזיכרון, בארגון מידע, ביצירה ובהבנה של מושגים. חשוב להבין שהליקויים מפריעים לילד או למבוגר בחיי היומיום, בבית הספר, במשפחה או בעבודה. ליקויי למידה מתמשכים לאורך כל החיים ואינם נעלמים עם סיום בית הספר.

ליקויי למידה הינם קשיים שחווה האדם, לא משנה באיזה גיל, בתחומים כגון חשבון, זיכרון, כתיבה, קריאה, קשב, שפות זרות ועוד. הקשיים הללו לא קשורים לגילו של הפרט, לרמה האינטלקטואלית שלו, רמת השכלתו, או ביצועיו בתחומים אחרים בחייו.

הסיבה לליקויי הלמידה היא נוירולוגית ונובעת מתפקוד שונה של המוח בעת עיבוד המידע.

לקויות למידה הן לקויות "סמויות": למתבונן מהצד הן בדרך כלל אינן גלויות ואינן מובנות והילד נראה כמו כולם. יתרה מכך: לעיתים הלקויות "לא יציבות" – תלמיד יכול להבין משהו היום, ולמחרת כשיפגוש שוב אותו חומר, הוא ייראה לו חדש ובלתי מובן. לכן, הרבה פעמים קשה לקבל את הלקות.

 

ישנם שלושה סוגים עיקריים של ליקויי למידה היכולים להופיע בנפרד או במשולב:

1. ליקוי בקריאה – דיסלקציה

2. ליקוי בכתיבה – דיסגרפיה

3. ליקוי בחשבון – דיסקלקוליה

 

ההגדרה המקובלת על משרד החינוך לצורך קביעת אבחנה של ליקוי למידה (ראה חוזר מנכ"ל תשס"ד, 2003) היא זו: "אדם מאובחן כלקוי למידה כאשר הישגיו במבחנים סטנדרטיים בקריאה, בחשבון או בהבעה בכתב, המועברים לו באופן אינדיבידואלי, נמוכים במידה משמעותית מהמצופה על פי גילו, רמת השכלתו ורמת המשכל שלו, ובעיות הלמידה גורמות להפרעות משמעותיות בהישגיו האקדמיים או בפעילויות יום-יום אחרות הדורשות מיומנויות קריאה, חשבון או כתיבה".

כלומר, תלמיד יוגדר כלקוי למידה רק אם יתקיימו שני תנאים:

1. כאשר קיים פער משמעותי ומתמשך בין הישגיו הלימודיים לבין ההישגים המצופים ממנו על פי גילו ורמת הכיתה.

2. כאשר קיים פעם משמעותי בין הישגיו בלימודים לבין רמת המשכל (IQ) שלו כפי שנמצאה במבחן אינטיליגנציה.

 

במאי 2013 יצא המדריך הקליני החדש (DSM-5) להבחנות פסיכיאטריות של הארגון הפסיכיאטרי האמריקאי. לפי המדריך החדש קיימים ארבעה קריטריונים דיאגנוסטיים ללקות:

1. קשיים ללמוד ולהשתמש במיומנויות אקדמיות, כפי שניתן לראות בהימצאות של לפחות אחד מהסימפטומים הבאים לתקופה של לפחות שישה חדשים, למרות שניתנה התערבות המכוונת לטפל בקשיים אלו. הסימפטומים הם:

* קריאת מילים לא מדויקת או איטית ובמאמץ ניכר.

לדוגמא: קריאת מילים בודדות בקול רם באופן לא מדויק או באיטיות והססנות,  ניחוש מילים לעיתים קרובות, קושי בביטוי צלילי מילים.

* קושי בהבנת משמעות הטקסט הנקרא.

לדוגמא: יכולת לקרוא טקסט באופן מדויק אך לא להבין את הרצף, היחסים או המשמעויות העמוקות של הנקרא.

* קושי באיות.

לדוגמא: הוספה או השמטה של אותיות, החלפת עיצורים או תנועות.

* קושי בהבעה כתובה.

לדוגמא: שגיאות רבות בניקוד או בתחביר בתוך משפטים, ארגון פסקאות דל, הבעת רעיונות כתובים באופן לא ברור.

* קושי בשליטה במשמעות המספר, בעובדות מספריות או בחישוב.

לדוגמא: הבנה דלה של מספרים (העצמתם והיחסים ביניהם), מנייה באמצעות האצבעות במקום לזכור עובדות מתמטיות שבני גילו מסוגלים לזכור, איבוד רצף פעולת החישוב באמצע ביצוע הפעולה או החלפת פרוצדורות (חיבור במקום כפל וכד').

* קשיים בחשיבה מתמטית.

לדוגמא: קושי ביישום מושגים מתמטיים, קושי בהבנת עובדות או פרוצדורות בפתרון בעיות כמותיות.

2. המיומנויות האקדמיות בהן מתקשה התלמיד הן באופן מהותי וכמותי מתחת למצופה מגילו הכרונולוגי של הפרט, והן גורמות להפרעה משמעותית ומובהקת בביצוע האקדמי או המקצועי שלו, או בפעילויות בחיי יום-יום. יש לבדוק קריטריון זה באמצעות מדידות סטנדרטיות של הישגים והערכה קלינית מקיפה.

3. קשיי הלמידה מתחילים בשנות בית-הספר אך לא תמיד באים לביטוי חיצוני מלא, אלא רק כאשר הדרישות לתחומים אקדמיים אלו מגלות את היכולות המוגבלות של הפרט (למשל: במבחנים מוגבלים בזמן, בקריאה או בכתיבה של דוחות מורכבים בפרק זמן מוגבל, עומס לימודי רב באופן מיוחד(.

4. הקשיים הלימודיים אינם תוצאה של אי יכולת אינטלקטואלית, בעיות שמיעה או ראייה שלא תוקנו, הפרעות מנטליות או נוירולוגיות אחרות, שונות פסיכו-חברתית, היעדר בקיאות בשפת הלמידה האקדמית או הוראה לא מתאימה.

ארבעת הקריטריונים הדיאגנוסטיים צריכים להתקיים בהתבסס על אינטגרציה קלינית של ההיסטוריה של הפרט (התפתחותית, רפואית, משפחתית, חינוכית), דוחות בית הספר והערכה פסיכו-חינוכית.

 

מהם הגורמים ללקויות הלמידה?

הגורם המרכזי לליקויי למידה הוא נוירו ביולוגי, כלומר: בעיות בהעברת המידע במוח הנובעות מסיבות שונות: חוסר בחומרים המוליכים את המידע העצבי (נוירו-טרנסמיטרים), תקשורת לא- תקינה ברשתות עצביות, שונוּת מסוימת של מבנה המוח. כל הסיבות האלה נחקרות על ידי חוקרים מתחום הנוירולוגיה, אך אין משתמשים בהן לשם אבחון של ילד מסוים. זהו עדיין ידע מחקרי ולא יישומי. כתוצאה מתופעות אלו נגרמות הפרעות באחד או יותר מתחומי הלמידה: קריאה, כתיבה או חשבון ללא קשר לאינטליגנציה שהיא ממוצעת או מעל לממוצע. ליקוי על רקע נוירו ביולוגי איננו חולף עם הגיל, אם כי ניתן להתגבר עליו ולעקוף אותו בעזרת הוראה מתקנת וסיוע מתאים.

ניתן לומר, ברמה מסוימת של ביטחון מקצועי, שלחלק מליקויי הלמידה יש בסיס גנטי ותורשתי: אם לאחד מהילדים במשפחה יש לקות למידה, סביר שנמצא את הלקות גם אצל חלק מהאחים וכך גם אצל אחד ההורים שלפעמים מגלה שיש לו לקות רק בזמן האבחון של אחד מהילדים.

חוקרים משערים שההפרעות הנוירו ביולוגיות הן תוצאה של טראומות שונות טרום הלידה ובתהליך הלידה, כגון:

* משקל נמוך בלידה או לידת פג במשקל נמוך במיוחד.

* מצבי לחץ וטראומה של האם ושל העובר לפני הלידה ואחריה.

* דלקת במערכת העצבים המרכזית, כגון דלקת קרום המוח.

* פגיעות ראש חמורות לעובר או לילד.

* תזונה לקויה ברמה קיצונית.

* הרעלת חומרים כגון עופרת (בצנרת מים ישנה או בצבעים ישנים).

* עישון ואלכוהול: העישון משפיע על משקל נמוך של התינוק בלידה ומגדיל את הסיכון ללקויי למידה. אלכוהוליזם או שימוש האם בסמים פוגע קשה בעובר ומגביר גם כן את הסיכון ללקויי למידה.

למרות שברוב המקרים לקות הלמידה מולדת, קיימים מקרים רבים בהם לקות הלמידה נרכשת כתוצאה מאירוע מוחי, חבלת ראש, גידול או חסכים גופניים – חוסר בתנועה או בויסות חושי.

 

קרדיט: אתר "עוגן" – פורטל לקוי הלמידה והפרעות הקשב והריכוז בישראל, אתר "לקויי למידה".

תחומי הטיפול

 

 

תחומי הטיפול

 

 

מאמרים